מחכים לנס?

מחכים לנס? תעמדו בתור

איש אחד התפלל פעם בכוונה גדולה:

"ה', בבקשה, תעשה לי נס.."

"כמה סוכר?" שאל ה'...

                                           *

טוב, בואו נהיה כנים: נס הוא דבר הפכפך.אי אפשר להסתמך עליו. נכון שלא פעם אנחנו ממש, אבל ממש, זקוקים לנס- כאן, עכשיו, ורצוי- מייד. ושיתאים לי בדיוק לדרישות, כמובן. כי...

כי אם לא יתרחש כאן נס, ומייד, איאלץ להסכים להצעה שבסתר לבי- כל בני מעיי מתהפכים בגללה. אפילו שהיא טומנת בחובה שלל הבטחות, כגון: ביטחון, יוקרה, מעמד, או אפילו ודאות מסויימת.

ברגעים שכאלה, אפילו רעידת אדמה תיחשב לסוג של נס, ובלבד שניחלץ מן המיצר.

ואז,בדרך נס(...)- זה קורה.

משהו בלתי צפוי טורף לגמרי את הקלפים, והופך את הקערה

על פיה.

ההצעה שעמדה להפוך את מעיי, לא יצאה לפועל. נס!!!

אך במקום לשמוח, ממלאים החששות את המקום הריק:

מה יהיה?

אמנם- אין אזיקים של התחייבות כפויה.

אך אין גם ביטחון, ולא יוקרה, לא מעמד ולא כלום.

רק אדמה רועדת. יש סדקים.

אבל בסדקים, לפעמים נובטים זרעים שחיכו שם שנים, או עידנים.

הם לא יודעים עדיין, הזרעים, שבדיוק לפני שלוש שעות, החלו עננים לנסוע בדיוק אל נקודה זו. ובדיוק עכשיו, יורדות טיפות גדולות של גשם, בדיוק מעל אותה נקודת שיברון.

בזמן שהטיפות עושות את מסען לאדמה, יהיו כמה זרעים שיתייאשו. הם יתייבשו, כי כבר מוטב להתייאש ולוותר.

כי הרי אי אפשר כך, לחכות לנס. שהרי נס הוא הפכפך כל כך.

אבל אלה שימתינו רגע, רק עוד רגע קט, ירכינו ראש באהבה תחת כובד הטיפות, שיגיעו בדיוק בזמן.

כי כך הוא נס: אי אפשר להסתמך עליו. אבל צריך להחזיק עוד קצת, רק עוד מעט.  והנס האמיתי שמתגלה, הוא... שבסופו של דבר, הישועה עמדה שם, לזה אשר לא איבד את האמון, ואת האמונה.

שנראה ישועות .