לחוש לרגע את מילוי החוסר שהמוצר כביכול ממלא..
ושוב , נגמר האושר.
כל כך קצר. כל כך נזיל.
האושר.
וכעבור זמן בלי מידה, מתחילה ההכרה בכך, שהקניה מנסה למלא חוסר אחר לגמרי.
חוסר במשהו רגשי עמוק ולרוב גם כואב.
ההבנה מהו אותו חוסר, היא חצי הדרך לאושר אמיתי.
אושר שמשמעותו- אישור. אבל לא אישור מבחוץ, כזה שאנחנו מחכים לו, כמהים אליו ומתייבשים מרוב ציפייה או מתאכזבים כשלא עונה לציפיה.
אושר אמיתי הוא זה שאנו ממציאים בעצמנו.
אישור לעצמנו. בייצור עצמי, לא חיצוני.
בתהליך מחייב שלנו כלפי עצמנו, תהליך של אחריות.
פיתוח מנטלי.
למידה ומוכנות להיפתח.
למצוא, ולהוקיר ביותר- חברי אמת. אלה האנשים שנוכל להתקשר אליהם מכל מצב,
והם יהיו שם.
בשבילנו.
לפרגן להם על הנכס שהם מהווים עבורנו.
ללכת למקום שצריכים בו עזרה, ולעבוד שם.
להגדיל את המרווח בין קצה איזור הנוחות המסרס, לבין קצות האומץ החשופים.
להעיז לחיות,
לנחם אבל ולשאול: מה למדתי מזה שאנחנו בני חלוף?
מה אני יכול לתת?
במימד הזה, נפתחים ערוצי תקשורת עם ליבנו העטוף שכבות של התכחשויות שונות.
כל קליפה שמתקלפת, מזכירה גלדים של בצל.
יש מי שיגיד לך, שבסוף, לא תמצא שום דבר. סתם, נגמר הבצל.
אבל אני אומרת---
בסוף הקילוף, מתגלים שני דברים:
א: הפכנו לאדם יותר טוב.
ב': החיים שלנו זורמים בלי מחיצות....
וזה לא רק "פרס" של זכיה בלוטו.
הפרס הוא האני האמיתי.
למדנו לתת לעצמנו את האישור שאנחנו זקוקים לו.
ושם פתאום מתגלה, שאין עוד צורך לצרוך (צורך... לצרוך...) ריגוש תמורת כסף.
כי יש לנו את האושר שלנו.
מתוכנו.
לחוש לרגע את מילוי החוסר שהמוצר כביכול ממלא..
ושוב , נגמר האושר.
כל כך קצר. כל כך נזיל.
האושר.
וכעבור זמן בלי מידה, מתחילה ההכרה בכך, שהקניה מנסה למלא חוסר אחר לגמרי.
חוסר במשהו רגשי עמוק ולרוב גם כואב.
ההבנה מהו אותו חוסר, היא חצי הדרך לאושר אמיתי.
אושר שמשמעותו- אישור. אבל לא אישור מבחוץ, כזה שאנחנו מחכים לו, כמהים אליו ומתייבשים מרוב ציפייה או מתאכזבים כשלא עונה לציפיה.
אושר אמיתי הוא זה שאנו ממציאים בעצמנו.
אישור לעצמנו. בייצור עצמי, לא חיצוני.
בתהליך מחייב שלנו כלפי עצמנו, תהליך של אחריות.
פיתוח מנטלי.
למידה ומוכנות להיפתח.
למצוא, ולהוקיר ביותר- חברי אמת. אלה האנשים שנוכל להתקשר אליהם מכל מצב,
והם יהיו שם.
בשבילנו.
לפרגן להם על הנכס שהם מהווים עבורנו.
ללכת למקום שצריכים בו עזרה, ולעבוד שם.
להגדיל את המרווח בין קצה איזור הנוחות המסרס, לבין קצות האומץ החשופים.
להעיז לחיות,
לנחם אבל ולשאול: מה למדתי מזה שאנחנו בני חלוף?
מה אני יכול לתת?
במימד הזה, נפתחים ערוצי תקשורת עם ליבנו העטוף שכבות של התכחשויות שונות.
כל קליפה שמתקלפת, מזכירה גלדים של בצל.
יש מי שיגיד לך, שבסוף, לא תמצא שום דבר. סתם, נגמר הבצל.
אבל אני אומרת---
בסוף הקילוף, מתגלים שני דברים:
א: הפכנו לאדם יותר טוב.
ב': החיים שלנו זורמים בלי מחיצות....
וזה לא רק "פרס" של זכיה בלוטו.
הפרס הוא האני האמיתי.
למדנו לתת לעצמנו את האישור שאנחנו זקוקים לו.
ושם פתאום מתגלה, שאין עוד צורך לצרוך (צורך... לצרוך...) ריגוש תמורת כסף.
כי יש לנו את האושר שלנו.
מתוכנו.