זה גרם לי צער. קצת הזכיר לי נקודות מצערות על עצמי. זה הזכיר לי את המרחק בין מה שהייתי רוצה שיהיה לי בחיי- רוגע, יופי, שלווה, תמימות---- לבין מה שאני פוגשת על כורחי- מאבקים, התנצחויות, חששות, צפיפות.... לפעמים אני ממש נופלת במלכודת הצער הזה, ממש מתאמצת להיאבק בו. היום, נזכרתי במשהו שחיזק אותי מאוד. זו היתה תוכנית טלוויזיה בהנחיית רונאל פישר, הוא קרא לה- עשרת הדיברות. כל פרק הוקדש לאחד הדיברות, ואני ראיתי את הפרק שעסק ב"לא תחמוד". דובר שם על הרבה נושאים, אחד מהם היה הכסף. רונאל פישר אמר שהוא מאוד נהנה מהכסף, אבל מצער אותו שהוא לא מצליח לחיות כפי שהיה רוצה, באוהל על שפת הנחל, להיות רגוע ולדוג עם בנו. היתה שם פסיכולוגית, שיעצה לו משהו חכם מאוד: "אם אתה רוצה יותר זמן שבו אתה לא משועבד לכסף, אינך חייב לחיות בחוסר- כל, כדי ליישם את זה. פשוט תכניס לתוך חייך העכשויים- יותר זמן שבו אתה יוזם ניתוק מהעבודה, ומקדיש זמן לך ולבנך, בדייג. לבד על החוף, בלי לזרוק את ההנאה שאתה כן נהנה מהכסף".
אותו דבר הבנתי לגבי הצער שלי. אין לי ממש אפשרות מושלמת למאה אחוז- טבע, יופי, תמימות, שלווה. לכן אפשר, וחשוב - להכניס את הערכים האלה לתוך חיי הנוכחיים. להקצות לכך זמן. מאמץ. משאבים של אמונה , ולהגשים זאת במעשים. ואולי זאת- כרגע- הדרך היחידה שלי- שלנו- לא להישאב לבין חריצי הביוב של העצב.
בינתיים, הפרפר "שלי", כבר נחת לו על פרח קטן, שהתנועע ברוח. לימד אותי שיעור חשוב בחופש הבחירה. הבחירה בחופש...............
;){kind=link}