אסור לאבד אמונה. מקסימום- לכעוס, אבל לא יותר מכמה דקות. שלא יישרף הפיוז, שלא יישרפו גשרים. וקשרים.
כשאתה כועס על ... כל מי שזה רק יכול להיות, לך לים. ליער. לעץ גדול עם ספסל תחתיו. שב שם ותשפוך את מר ליבך. על הכל. לא אני אמרתי את זה. רבי נחמן אמר זאת הרבה לפניי.
אפילו תקטר. על כמה שאתה מרגיש כך וכך, וכמה זה טיפשי, הכל הכל לבטא במילים. תדמיין שאתה מדבר עם המטפל הכי אהוב עליך. תדמיין שהוא מקשיב, כמו שרק הוא יכול ויודע.
ואז תדמיין מה הוא יענה לך.
תגלה ניסים ונפלאות. איך התשובה הגיעה פתאום?
זה מתאים לקטע שבו נאמר: "הרחב פיך ואמלאהו". תהלים פ"א, 11. אלהים אומר= אתה תגיש לי "סרב" (serve), אני אשיב לך. פתאום גיליתי ש"להשיב" זה גם להחזיר, וגם לענות תשובה על שאלה.
איזה מדהים שדווקא עכשיו בעת משחקי הטניס בווימבלדון, באו לי אסוציאציות אלה.
בהצלחה בהגשות לקב"ה.. ובכלל. רק חשוב לפתוח את העירנות, התשובה יכולה להופיע אפילו על ידי מישהו שחולף מולך ברחוב, ומשהו בו ידבר אליך. יאיר לך נקודה חשובה. או תכנית ברדיו שפתאום תדבר כאילו רק אליך. זה יכול להדהים.
אה. ועל מה כן לוותר?
על נסיונות שליטה במישהו.
על רדיפה אחר כבוד.
על המחשבה שאני חייב ל..משהו. חייב לדעת, להצליח מייד, להיות סופרמן. פשוט- להיות.
;){kind=link}