הרבה שקט.
הרעש עולה מתוך הנשמה, כמו בוץ בשלולית. שאלות, בירורים, כמה פחדים ישנים, ושוב הנוף. והשקט.
ושוב הספר.
"ורוניקה מחליטה למות". מאת פאולו קואלו.
מדהים. מטלטל.
אבן שבורה לשתיים, זו אני!
העבר עם ההווה כמו הקפה בכוס החד- פעמית.
החיים הם חווייה חד פעמית בכל יום.
בחמישי ושישי בערב- תצפית בשמי הלילה, מחפשים מטאורים.
יואו!!!!! איזה יופי!!!!!!!!!!!!!! אחד עובר בשביס של אור, שניות של הלם מעוצם היופי.
עוצם הלב והקסם.
שירים במחשב, הנשמה מחפשת חיבורים, ועוד שקיעה וקידוש של שבת, הווה פשוט,
present simple...
הווה הוא מתנה.
;){kind=link}