יכול להיות מצב כלשהו, שנראה קלי- קלות למישהו אחד, ולמישהו אחר זה הסיוט של החיים.
זה דומה בעיקרו לשוני שקיים בין טיפוסים שונים של אנשים.
אחד נהנה לסדר, שני חוטף מזה בחילה.
אחד יכול "לגור" בקניון, שני מאבד שם את עצמו.
אחד מרגיש שהכתיבה מאפסת אותו, שני מרגיש כמו לקוי למידה בעונש.
אחת לובשת בגדים בכל צבעי הקשת, ואחרת לובשת תשעים גוונים של שחור.
זה עניין של תכונות.
אבל יש גם נטיות, שמכתיבות דרך חיים. ולפעמים נוצרים חיכוכים בין שני נתיבים, בעיקר כשיש איזשהו צורך משותף לצעוד באותה דרך.
יש פעולות שמעמידות בפניך קשיים שקורעים ממך את הנשמה רק להתחיל להתמודד איתם, בזמן שמישהו אחר מבצע את אותה פעולה בקלילות מרגיזה.
יש חששות שאתה מפחד לגעת בהם ומתחבא מאחורי מסך של הימנעות, שנים על גבי שנים, עד ש.... עד שאולי אתה נוכח שזה מזיק לאהוביך (כי מעצמך שכחת, מרוב ההתרגלות....), או שלפעמים אתה מגלה בלית ברירה שמשהו בך השתנה, ואתה לא מסוגל יותר לסבול את הנזק שגורמים לך אחרים, שלא התפתחו וממשיכים להזיק לך...
ואז לפתע ברור לך שמשהו חייב להשתנות.
נגמר העידן הסטטי.
לא תמיד ברור איך לשנות.
אבל עיקר השינוי מתחיל בזה שהתחושות היתרגמו למודעות.
מודעות יוצרת יכולת לבטא את הקושי. להכיר בקיומו.
לחפש דרך זה כבר יציאה למסע.
ויש קשיים.
כל קושי, מבליט למעשה חוסר מסויים, שרק אתה מבין ומרגיש אותו,ורק אתה יכול למלא אותו. והמילוי הזה הוא באחריותך, אבל הוא בהחלט כרוך גם בהרבה עזרה. העזרה יכולה להגיע מידיד נפש אמיתי, או קרוב אחר שמסוגל להיות שם בשבילך, במאה אחוזים.
תחושה של קבלת עזרה מורכבת מאלפי ניצנוצים של הקלה, שיכולים להיוולד אפילו מהרצאה טובה, או ממחווה מדהימה של מישהו שבחיים לא היכרת, ונתן לך משהו שחיזק אותך, ואפילו כל סוג של חוויה נטולת תחרות או "מטרה".
פשוט.
כמו לעבוד בגינה.
או ללטף חתול.
או לקחת כמה אבנים וליצור איזה שילוב ביניהן, כך באמצע רצועת חוף, ולראות איך ילד שרואה זאת מחייך בכייף.
אלה תזוזות. קטנות. אבל משם מתחיל אפילו שינוי בסדר גודל של תנועת היבשות.
לפעמים לוקח חיים שלמים לתפוס עד כמה זה נכון.
אז אל תבזבז זמן על להבין "למה", רק תרשה לעצמך להתחיל לזוז.
;){kind=link}