זה קורה מדי פעם.
נכנס להתחבא, ולא ידע איך לצאת. כך לפחות זה נראה.
שמנו לו אוכל ומים. ואפילו קופסת נעליים מתחת למקום שממנו השתרבב זנבו, כי היה ברור שאם הוא נכנס, אז בטח יוכל לצאת.
לא עזר כלום.
הוא פחד לצאת.
איש טוב אחד כתב שלט לנהג,ובו ביקש שייזהר, כי יש לו חתול במנוע.
בינתיים עברו כמה ילדים, גחנו לבדוק, הביעו תקווה שיצליח לצאת, והלכו לענייניהם.
איתרתי את הנהג, והוא פתח את מכסה המנוע, ואכן נראה החתול המיילל.
היה קשה לנהג להגיע אליו עם היד, אז שפך מעט מים, ו--החתול יצא.
הללויה!
אמרתי לנהג תודה רבה, אבל--הופ!!! החתול ברח-- אל אותו המחבוא בדיוק, רק
במכונית אחרת!
למחרת, פגשתי שכנה שגרה מולי, שירדה עם נכדתה לבדוק---כן, ניחשתם נכון- שוב חתול מיילל מכיוון המנוע של-- מכונית אחרת.
מן הסתם- אותו אחד.
נהג אחר שחנה ליד, אמר שראה את החתול בורח, לאחר שמישהו ניסה לחלץ אותו מאותו סיפור, אך גם משם- בחר החתול לברוח ולהתחבא דווקא במנוע של מכונית אחרת.
"הוא מכונאי!" סיכם הנהג, אבל לא צחק. דאגנו לחתול.
השכנה סיפרה שאפילו הזעיקה משטרה, ונדהמה לראות שאפילו קצין מרים ידים ואומר לה שאינו יכול לעשות עוד דבר.
"איך עוד אפשר לעזור לו, הוא לא רוצה שיעזרו לו, עשינו כל מה שיכולנו," היא אמרה.
"הוא הראה לנו שיש פה אנשים טובים," אמרתי לה, ונפרדנו, והמחשבה עליו נותרה בי עד עכשיו..
אולי יש בזה משהו מהחיים שלנו. בנינו לנו עולם, שבו האינסטינקטים הטבעיים איבדו את החשיבות שלהם. רוב חיינו מסתובבים על סיפוק צרכינו המבוססים על צריכה וקניות, חשמל ומכונות, ומערכות היחסים שלנו על פי רוב נסבות על יחסי עבודה, משפחה ומפגשים קצרים של נותני שירות ומבקשי השירות, והרבה מילים שמסתירות אלף משמעויות מעייפות, כר נרחב לפיתוחי תרופות וטיפולים עד להתפקע.
כשמשהו כואב, אנחנו מוצאים את עצמנו בורחים באינסטינקט הרדום של נצנוצי חיים: בורחים אל עבר מה שנתפס בעינינו כמקור הגנה, אך ברוב המקרים-- מוצאים שוב את עצמנו אבודים.
מה למדתי מהחתול הזה?
שאפילו אם אין כרגע אפשרות מיידית לחזור לאותו המקור הטהור שפעם היינו, חשוב ללמוד להיות נאמן לגרעין האותנטי שמנצנץ בתוך הלב, לא לוותר עליו. בכל הפאזל המורכב כל כך של חיינו--להקדיש זמן חובה, לשמירה בכל מחיר (*) על פינות של שקט, פיזי ונפשי, שקט שבו אפשר שוב פעם, כל יום מחדש, לשיר את השיר של הנשמה.
זה יכול להיות עבודה בגינה,
שמיעת מוזיקה אהובה,
ריצה או התעמלות,
תפילה אישית,
יצירה שאינה לשם רווח כלשהו,(אפילו שרטוט קווים בחול)
ישיבה מתחת עץ, והאזנה לאיוושת הרוח.
ואפילו שיחה עם מישהו קרוב, חבר אמיתי שלא שופט.
(*) בכל מחיר לשמור על שקט נפשי-- כי אם נזלזל ולא נעשה זאת- ייגבה מאיתנו מחיר הרבה יותר גבוה. שחיקה נפשית היא מחיר מסוכן, המייצר נזקים לטווח ארוך בחיים הפרטיים ובקשרים הבין אישיים. משם- קצרה הדרך לנפילה הבלתי נמנעת.
חתול אחד, עשרה אנשים, ושיעור אחד חשוב.....
;){kind=link}