צמרמורות עלו בי.
כי אנחנו כאן, ורואים איך הנבואות מתממשות, אבל נראה לי שיש לנו גם אחריות.
חלק מהעניין הוא להתעלות מעל הנסיבות הטבעיות, ובכך לקרב את הטוב.
החדשות -נוראיות.
המתח -גבוה, והחששות כנ"ל.
ובכל זאת.
יש לנו חלק במשהו ענק.
בנתיב סלול שנמשך כאורך שנות האנושות.
מסלול של תיקון.
בכל רגע, את- אתה- אנחנו- מסוגלים לתקן משהו.
קטן.
להאיר פנים למישהו אחד היום.
לענות ברצון לשאלה ששואלים אותנו.
להביע כבוד, הערכה, חיבה, למי שמרגישים אליו את הרגשות האלה.
לכבד את הדיעות של מי שחושב שונה מאיתנו. להצליח לסתום ויכוח לפני שיהפוך לאלים- בעזרת משפט כמו-"דעתי שונה מדעתך, אני לא מסכימ/ה איתך, אבל מכבדת את זכותך לחשוב כך".
מניסיון.
אנשים קרובים מאוד עלולים לפגוע ולהיפגע נפשית, רק בשל ויכוחים אידאולוגיים, שגולשים מהר ל-"אתה לא מבין שום דבר",
"את תמימה, חיה באגדות",
"מה אתה מדבר! אתה תקוע בחושך",
ומייד בא עלבון, זעם, טריקת דלתות, ברוגז וריחוק.
לא כך.
ימות המשיח, אמר פעם איש חובש כיפה, הם תקופה בה יישארו ניגודים וגיוונים בדיעות ובמעמדות, אבל דבר אחד ישתנה:
יהיה כבוד הדדי.
אם זה התחלת הופעתו של הקב"ה בעולם, אז בואו נעשה" פור".
נקדם את העניין בעצמנו.
מי יודע.
עוד נגלה שהגאולה היא חלק בלתי נפרד מאיתנו, מבחירותינו איך להתנהג.
החל מהרגע הזה ממש.
ואולי נאמר- במקום אחרית הימים-
אחריות, כל הימים.........
מהר, לקרוא ולשתף.
;){kind=link}