המוות מכריח לחיות. כי אחריו אין שאלות. אין התמקחות. הוא ממלא תפקיד נסתר,שאיננו מבינים, לעולם לא נבין.
אבל בתוך הגלוי לנו, יום זיכרון או כל מוות, מזעזע את היומיום המוכר, הקיטורים הנוחים והידועים, וחושף את הפחדים הכי גדולים של האנושות. פחד המוות, החידלון.
המוות מכריח אותנו לשאול- איפה אנחנו ביחס לחיים. איפה אנחנו נותנים, במקום רק לקבל או לקחת. שהרי רק מה שנותנים הוא מה שנשאר. מילה טובה. עידוד. ספר. שיר. הנצחה. חינוך. תרומה של כוח, עזרה או כסף. הקשבה.
שאלו את עצמכם: במה אפשר לשפר משהו, עכשיו. הרגע.
הקדושים ממעל יידעו, שלמדנו משהו .
בזכותם.
יהי זכרם ברוך, וה' ימצא נחמה לכל הדואבים והעצובים.
אמן.
;){kind=link}