אבל גם הלב הוא אנושי, ויש גבול שהוא יכול לשאת.
לפעמים אנחנו חשים שהלב יכול להישבר מהרגשת חוסר אמון בנו.
עד כדי תחושת פחד מוות.
ולפעמים ההרגשה היא שהלב "שפוט"של כעסים, נכנע לפחדים ותשוקות, כמעט ואין לנו שליטה עליו...
ובכן, ברור שהלב פועל בחסד האל, סלי שנחשוב עליו בכל רגע.
אבל חשוב לארגן את הלב בתור מקום מקבל אורחים של הרגשות, ולא "שפוטז"שלהם.
אם עצוב לי יום מסויים, לתת לזה להיות. להניח לעצב להתארח בליבנו, הוא לא יישאר שם להתנחל.
להקשיב לו, לעצב או לפחד, לתת לו לדבר,ואז הוא יירבע.
כמו ילד המבקש שי עיחסו אליו.
ללמוד בקורס שמפתח יכולות רגשיות ומרחיב יכולות ומודעויות רוחניות ונפשעות.
הלב הוא פרח חן רגיש ויפהפה.
תנו לו את חומרי ההסנה, הטיפוח וההקשבה,הרבו בהשקיה של ידידות והקשבה. ולא לשכוח לדשן בבריאות גוף ונפש. כך יהפכו הרגשות לאורחי כבוד של הלב, עם די מקום ודיביטחון שהם פשטט ילכו, כי ללב יש את המקום שלו.
ממש כאן, במרכז.
בחיבור בין מעלה ומטה, בין חוץ ופנים,
בין עיקר לטפל.
הלב החכם, שיודע לתת ולקבל.
רק לדעת לטפל בו, בלב שלנו.
כל כך בריא וחשוב.
;){kind=link}