תמיד חיפשתי תשובה לשאלה: איפה בדיוק מתרחש הריפוי.
הרי לפעמים תרופות לא משיגות ריפוי.
ולפעמים- שיחה מסוגלת להרים אותך, ממצב של כמעט מוות פיזי, כולל זעם ועצב וייאוש תהומי שישלח ידיו ויבלע אותך ואת כל סובביך- ולהניח אותך, רוגע ובוטח בשיפור , נינוח כמו יושב על ענן ורוד של צמר גפן מתוק.
איך זה פועל?!
לא ממש יודעת.
אבל אני יודעת, שבמשך שנתיים שקענו בבעיה שאף פתרון מתחום הרפואה לא מצא לה מזור, כי המקור לכאב היה בנפש. נפש עצובה, שאין לה מקום להתפתח ולצמוח.
שהעצב שלה, הזעקה הטבעית למקום מתאים- נתקלה בחומות בצורות של " צריך אחרת, לא כך, לא כך....."
המאבק העקר הפך לדעיכה , רעה ועצומה ומסוכנת. ממש כמו טביעה בבוץ טובעני.
אני חושבת שכל מערכת של יחסים בין- אנושיים, שמשדרת רמיסת אמון ביכולותיך, היא רעל המפעפע אל נימי הנשמה, עוטף אותה בחושך ששמו עצב או זעם, עד שזה מתגלם בפעולה רעה או מחלה.
אני, לראשונה מזה השנתיים האומללות האלה, מכריזה בזאת, ששיחה אחת הוציאה אותי מהמיצר של הבדידות, של ההתשה והשחיקה הנוראה.
בזכות איש אחד.
שאמר לי- יש מוצא.
יש פיתרון.
אני חזרתי לנשום.
לפעמים הפיתרון קרוב, רק לא מרשים לך לדעת את זה.
כן, צריך לחפש אותו. ולהתעקש!!!!!!
ולבכות - כן, מותר לבכות, כדי לפרוק. אבל לא להתייאש.
ולהתפלל. כן. כי חסדי ה' באים. רק אין לנו מושג מתי, ואיך.
צריך להמשיך להתאמץ , ולא לוותר!!!!!!!!!
כי לפעמים, לפני שפוגשים את האדם הנכון- מתייאשים.
אבל אסור להתייאש!!!!!!!!
חייבים להחזיר את האמון.
אמון הוא תרופה.
אמון הוא חום שמחלחל לתוך מחשכי הזוועה שמייצרות המלחמות מול מערכות אטומות, בירוקרטיות ואדישות.
אמון הוא תרופה אלטרנטיבית ללא מרשם. והיא מצילת חיים.
האבוריג'ינים אומרים- מחלה מתחילה ברגע,
ומחלה נפתרת ברגע.
הרגע הזה-
הוא ההבדל בין תוהו ובוהו
לחיים.
;){kind=link}