כפיות הטובה, ההתעסקות רק עם הצרכים המיידיים והאישיים, תלונות מצד הילדים כלפי ההורה שאינו מיטיב כפי שמתאים לילדים, כל אלה כל כך דומים.
ומהצד השני, כאב הלב של הורה שרוצה להיטיב, והילד בועט ומתנכר. הריחוק, הצער, הרצון להיפרד. כל כך הרבה מקום לאכזבה.
כל כך הרבה געגוע לפשטות הקשר, לרצון החיבור.
ושאלת השאלות:
למה צריך תהום פעורה תחתיך, כדי לגלות שהכול ממילא היה שם, בהישג- יד, תמיד...??????
;){kind=link}