עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
חיים  (8)
אמונה  (7)
סליחה  (5)
תקווה  (5)
בחירה  (4)
התחדשות  (4)
אומץ  (3)
אחריות  (3)
אחריות.  (3)
התגברות  (3)
כאב  (3)
עזרה  (3)
תיקון  (3)
אהבה  (2)
אושר  (2)
ביקורת  (2)
בריאות  (2)
חיזוק.  (2)
חירות  (2)
ישועה  (2)
כוח  (2)
כעס  (2)
לחיות.  (2)
למידה  (2)
לעשות  (2)
מודעות  (2)
עבדות  (2)
פירוד  (2)
שלום פנימי  (2)
שמחה  (2)
שנאה  (2)
תקווה.  (2)
אהבת עצמי  (1)
אופטימיות. משהו לקוות אליו.  (1)
אור  (1)
אושר. עצב. מודעות  (1)
אחדות  (1)
אחדות.  (1)
אחרית הימים  (1)
אי שקט  (1)
אמונה בעצמנו  (1)
אמנות  (1)
אריק. וספי.  (1)
אשמה והיחלצות מרודנות נפשית  (1)
באולינג  (1)
בגדים  (1)
בדידות  (1)
בחירה בחיים  (1)
בטחון  (1)
ביטחון  (1)
בלגן  (1)
בניה עצמית  (1)
גלוטן  (1)
גן עדן  (1)
דאגה  (1)
דרך  (1)
הגשמה  (1)
הורים  (1)
היגררות אחר קבוצה.  (1)
הצלה  (1)
הצלחה  (1)
הקפות  (1)
הקשבה  (1)
הקשבה עצמית  (1)
התבוננות  (1)
התבוננות והתכוונות  (1)
התמכרות לקניות  (1)
התעללות  (1)
התעצמות. תקווה  (1)
התפתחות  (1)
התרעננות  (1)
ועו  (1)
זיכרון  (1)
זן. אומנות ההווה......  (1)
חג הפסח  (1)
חגי תשרי  (1)
חודש אדר  (1)
חורבן והשתקמות. הוריקן.  (1)
חידוש  (1)
חיוביות  (1)
חיזוק  (1)
חילוץ חתול  (1)
חינוך  (1)
חלום  (1)
חצי הכוס המלאה  (1)
חשבון נפש  (1)
חתול תקוע במנוע  (1)
טבע  (1)
טוב גם לעולם.  (1)
טוב ורע  (1)
טוב לעצמי  (1)
טיפול בעצמי  (1)
יונה  (1)
יעוד  (1)
ירושלים  (1)
כבוד  (1)
כוח. העצמה.  (1)
כסף  (1)
כתיבה  (1)
לב  (1)
להתלבש באושר עם הגוף המשתנה  (1)
לחץ. אחריות  (1)
לימוד  (1)
ליקויי למידה  (1)
לנצח את הדחייה  (1)
לעשות טוב  (1)
מאבק  (1)
מאבק ברוע  (1)
מוות  (1)
מחילה  (1)
מיסטיקה  (1)
מסע  (1)
מסרים עליונים  (1)
מציאות משתנה בהתאם למה שאתה רואה בה  (1)
משה  (1)
נוגע ללב.  (1)
נחמה  (1)
ניצול  (1)
ניצחון  (1)
נס  (1)
נסים  (1)
נפש  (1)
נשמה  (1)
נתינה  (1)
סבא  (1)
סדר  (1)
סוכה  (1)
סיכוי  (1)
סין  (1)
סיפור  (1)
עוצמה  (1)
עוצמה פנימית  (1)
עזרה עצמית  (1)
עכשיו  (1)
עלדים  (1)
ערך  (1)
ערך עצמי  (1)
פחד  (1)
פילוסופיה  (1)
פסח  (1)
פסילה.  (1)
פריז  (1)
צבעים כהלך רוח  (1)
צורך  (1)
ציפיה לנס  (1)
צמיחה.  (1)
צריכה  (1)
קור  (1)
קנאה  (1)
קשב וריכוז  (1)
רגש אשמה  (1)
רגשות  (1)
ריחוק  (1)
ריפוי. יאוש. אמון  (1)
שבירת שגרה  (1)
שואה  (1)
שינוי  (1)
שינויים  (1)
שיעור  (1)
שלווה  (1)
שלום בבית  (1)
שמחה בחיים  (1)
שמחה.  (1)
שנה טובה  (1)
שקט  (1)
שקט נפשי  (1)
שקט. ביטחון  (1)
תהיה. געגועים  (1)
תוכחה  (1)
תיקון. סליחה  (1)
תמיכה  (1)
תפילה  (1)
תקוה  (1)
תקוע  (1)
ארכיון
סיפור אחר
11/11/2017 22:41
אני יעל
כל פעם מחדש, אלפי פעמים, היא ממשיכה לכאוב את מה שלא. 
מה שלא היה ,
מה שלא קיבלה,
מה שלא הסתדר, 
מה שלא היה הוגן,
מה שלא התאים למשקפיים הפרטיים של ראיית העולם שלה.

שום דבר לא עוזר לשינוי הגישה הזו שלה.
אולי--- אולי פשוט מפני שהיא אינה רוצה להיעזר.
כמעט ונראה, שטוב לה שם. בפסגה השוממה, השדופה והמותשת, של להיאבק בעולם.
עד שיום אחד ויחיד, שאלתי אותה- למה את כל הזמן רק רואה את הפירורים בדרך, שאכלו לך, ושתו לך, ועשו לך, במקום לאסוף את הסימנים הטובים שהשארת בדרך, כמו האבנים בדרכם של עמי ותמי ביער: 
האומץ, החלוציות, היכולת לפלס בעצמך את הדרך, ללכת בנתיב ללא מדריך, ליצור דרך בעצמך.
היא שתקה לרגע, מה שהעיד כי המסר נקלט, ואז אמרה- 
אבל אף פעם לא היה שם מישהו בשבילי, שידריך אותי.
-אז מה רע בזה? שאלתי,
-זה שאף אחד לא לימד אותי, לא הסביר לי, והיה לי קשה להתמודד עם חוסר ההערכה וחוסר האמון בי בתחילת הדרך---היא אמרה, ומשהו נראה כמו נצנוץ של דמע לרגע בעינה.
-אבל קיבלת קרדיט מאוד גבוה על עבודתך מאנשים מקצועיים, הזכרתי לה.
-זה נכון.... אמרה, ושהתה לכמה רגעי פז, בתחושה החדשה הזו, של- דברים שנראים שונה מרגישים לפתע שונה...
אז מה בכל זאת עדיין מכאיב בכל הדרך שעשית? שאלתי באיזה בהירות מוזרה.
-זה שאולי יכולתי אחרת, אולי הייתי מצליחה יותר במשהו אחר שהייתי בוחרת.
אין משהו אחר. זה החיים שעשית בהם מה שיכולת, את יכולה להסתכל אחורה ולראות שיש לך דרך עם הרבה חידושים, עשית דברים שאחרים למדו שנים, בעצמך,
 הגעת לדברים, בסך הכל יש לך הישגים...והתמודדויות עם התנגדויות ועם כל מיני טיפוסים של אנשים.

שקט השתרר.


כעבור זמן- מה, שוב חזרה להתלונן על דברים שאכלו לה, שתו לה, עשו לה וגרמו לה. 
אלא שהפעם הייתי מחוץ לתמונה.
לראשונה מזה עידנים, היה שקט בתוכי.

4 תגובות
כאב
01/09/2017 09:28
אני יעל
הרבה כאב , הרבה צריכת "אקמול"נפשי. עייפות, תשישות, הרבה סרטים בטלוויזיה, הרבה יותר קנאה באחרים שעושים חיים. התמכרות לקניות בגדים כי הם משמחים, חיפוש עקר אחר השמחה שנגוזה. אבא מת, אני מתה בתוכי. אין לי חשק לכלום. לא לאכול כמעט, לא לפגוש, לא לטלפן, לא לטפל באיש. כל אי הקשבה אלי הופכת לסוף העולם.
סרטים אמריקאים קיטשיים, שבסוף הפי אנד, כבר נמאסו.
דווקא סרט על חייו של ווויאט ארפ, בוקר מיתולוגי, מעירים אותי לחיי. מותה של אשתו ההרה בשל מחלת הטיפוס מדרדר אותו לשכרות וחיים על כסף גנוב וגניבת סוסים, עבירה שעליה עליו לשלם בחייו. אך אביו (...) מציל אותו, משלם ערבות לשחרורו עד המשפט... אך הוא מאיץ בבנו לדהור על סוסו מייד, עד שייצא מגבול המדינה, ולא ישוב אליה לעולם. ובעצם בכך נגזר ששוב לא ייפגשו שוב, האב והבן.
הכאב וההכרח מקימים ומקיימים חיים בכוח החיים. בלי קיטש.
***************
קמתי מהספה, עם כוחות חדשים וברורים.
לראשונה מזה שנים, אני מתחילה לזרוק. 
עציצים חצי מתים- העציץ לפח. 
הצמח - לערבוב מחדש עם צמח אחר. פורח בכחול. 
 בגדים שלא לבשתי אפילו פעם אחת- למסירה.
 ספרים שלא המתיקו את המרירות בחיי- למסירה.
 וערימת הציורים ששכבה במגירה שנים על שנים. בחוץ. על המיטה! שיפריע לי לישון! שאצטרך כל יום לטרוח ולהזיז, לפנות לי מקום לישון, כי היצירה שלי חיה! לא עוד מוות ברוחי!! חיי בוקעים מהכאב הזה, כמו חצב. כמו חבצלת החוף. כמו אותם זרעים שממתינים מאות, ואלפי שנים, חצי מתים בהמתנה. עד ששריפה מכלה את היער ששם הם טמונים.
ואז, בנוף הצחיח והמת לחלוטין שמסביבם,
הם עולים.
4 תגובות
מלאכים וספאם.
24/03/2017 11:30
אני יעל
מסרים עליונים
נקרא לזה ישויות של אור, אלוהים, מלאכים או תבונה , אינטואיציה או חוש שישי, 
לא חשוב השם.
יש כאלה.
היום "ברח" לי מייל, נעלם מול עיניי מהרשימה, ואז הייתי צריכה לחפש אותו ב"ספאם", (אשפה. עברית בבקשה). מישהי אמרה לי שהמחשב עושה כך, כשהוא חושב שזה מייל לא ידידותי, ואז- צריך להשיב למייל, כדי שהמחשב יזהה את הכתובת כרצויה, ויציג את תכני הכותב הזה.
חשבתי.... כמה פעמים אנחנו מקבלים מיילים כאלה, במין מסר ברור שבא מבפנים או מאיזשהו חוץ אוהב, מין קול מכוון שמיטיב איתנו.
וכמה פעמים זרקנו את הקול הזה לפח, על המקום , כי-
זה לא ייתכן,
לא הגיוני,
אין אפשרות לדעת,,,
וכיוצא באלה וריאציות.

ואם פעם,
כן שמנו לב לקול,
ועשינו כעצתו---
דברים הסתדרו 
השתנו לטובה,היו נכונים.

כדאי להקשיב לקולות האלה בחיבה, ולומר- ברוכים הבאים.
ככל שנלמד להקשיב, דברים יזוזו טוב.
וכמובן, הכוונה למסרים של חיוביות וקירבה, לא קולות של רשע.
זה כבר תחום לפסיכיאטריה.

חג פסח שמח לכל עם ישראל.

2 תגובות
הבז ואיש השלג.
02/03/2017 07:16
אני יעל
הצלחה, חינוך, כסף, ניצחון
במישורים המושלגים בצפון הרחוק, ילד שרוצה ללמוד לאלף בז, צריך להתאמן שמונה שנים, על יצירת אמון בציפור הפראית, תפיסתה, ועיקום מערכת הפרא שלה לטובתו. עד שיהיה מסוגל לקרוא לציפור בקול שרק הוא והיא מבינים, והיא תבוא לשבת על זרועו העטופה עורות, להגנה מטפריה העצומים של הציפור.
וכשהוא יצליח, (אם לא עזב בדרך)- הוא יחוש את חדוות ההצלחה, הניצחון.
                                              *
כאן, אנו מחנכים את ילדינו ללמוד במסלול שהם שונאים, כדי להרוויח כסף , לשרוף שעות ושבועות ושנים, כדי לקנות ביטחון מזוייף- כלכלית, פיזית, ועוד--
וכשהם מצליחים, (אם לא נשרו בדרך)-הם, ואנחנו, כבר מותשים מהמירוץ הזה, שהפריד בינינו כל השנים, שכח לראות אותנו כמי שאנחנו.
מי אנחנו?
0 תגובות
אמיליה וחודש אדר.
27/02/2017 18:10
אני יעל
סבא, משה, כתיבה, מיסטיקה, שמחה, חודש אדר
לפני שש שנים, בתאריך ו' באדר בלילה, סיימתי תהליך ארוך ומעמיק של כתיבת סיפור אודות סבא שלי, סבא משה.
הכרתיו מעט זמן בפיזי,(כשהייתי בת 10 הוא נפטר מן העולם, בן 70 היה)
אך במישור הרוחני - שבתי להתוודע אליו, כאשר שאלתי את אמי עליו, ולאט לאט קרם הסיפור עור וגידים.
קרוב לחצי שנה לקח לי לכתוב, לקשור קצוות ולערוך, בעזרתו הנפלאה של אבי, והנה הרגשתי ש-יש. הסיפור הושלם.
כיוון שסבי היה איש רוחני מאוד, וכן היה  אדם בעל כריזמה שהוביל מאבק לשיכון עולים מאירופה בשיכוני קבע, דימיתי אותו למשה רבנו. (מה גם ששמו, משה, היווה מקור להשוואה).
תוך כדי כתיבת הסיפור, שיניתי כמה שמות , ובחרתי לכנות את אמי בשם הדמיוני- אמיליה.

ובכן, בליל ו' באדר, (שזה למעשה כבר נחשב ל-ז' באדר, כי בערבו של יום, נכנס לתוקפו היום הבא, כמו ערב שבת בשישי בערב)-בירכתי על המוגמר.
בשעת לילה מאוחרת קראתי שוב את הסיפור, וחשתי שהפעם אכן הוא הושלם.
הלכתי לישון בשמחה.
בבוקר התארגנו לגן ולביה"ס, ואחרי הצהריים הביא לי בני הזמנה ללימוד משותף של הורים וילדים- בנושא- 
ז' באדר, יום לידתו ופטירתו של משה רבנו.....
חשתי צמרמורת. מכל הימים בשנה, היה זה היום המדהים ביותר להשלים מעגל של משה.
בכך לא הסתיימו הניסים.
במהלך הדפסת הסיפור, בחרתי בגודל פונט 16, ואילו המחשב כל הזמן קפץ לגודל - 18. 
ח"י, חשבתי וחייכתי, סבא משה חי דרך הסיפור.
יום למחרת, הצטרכתי לקחת את בני לרופא, ולא היו תורים פנויים.  
אך בבוקר כשהתקשרתי שוב, אמרו לי שהתפנה תור.
כשניגשנו לרופא, הצצתי ברשימה, והשם של מי שביטל את התור- היה אמילי....

                                           *
חלפו שנים.
את הסיפור  על משה ועוד סיפורים שכתבתי- ניסיתי להוציא לאור, ונתקלתי בדחייה של המו"ל.
דחייה ביחס, דחייה בביטול, בהכול.
 דבר שהוריד את החום בלב ונכנסתי  לקיפאון.

                                            *
והנה, בראש חודש אדר השנה, דיברתי עם אחותי בטלפון, על הא ועל דא, והיא שוב סיפרה על שיעורי הציור שהיא לוקחת עם המורה הרוסיה שלה,
אלא שהפעם- לראשונה מזה שנתיים או שלוש שהיא כבר לומדת איתה- זו הפעם הראשונה, שאחותי ציינה את שם המורה.
אמיליה....


0 תגובות
הסיפור שאת/ה מספר/ת
11/02/2017 19:24
אני יעל
סיפור, חיים
הסיפור שלי, זה שאני מספרת יום- יום לעצמי, ולעולם- הוא אני.
יכול להיות שהסיפור יישאר אי שם בעבר, 
דש את עצמו למוות יום אחר יום, לא מחפש דבר במחר, 
תמיד מחמיץ פנים אל העכשיו, תמיד קופץ ידיו, אינו נותן ואינו מושיט יד,
לא לשלום ולא לשום שותף, ציור קיר מת של ציפיה לסוף מסלול.
יכול להיות שהסיפור יהיה של ייסורי צמיחה, של התהוות בתהליך, של חקירה,
 של כאבים וחוויות של נטיעה ועקירה, של הינטשות וגם התחדשות, של למידה.
יש סיפור שדועך.
כי אין מי שישמע. 
וסיפור- הרי חייב להיות מסופר.
כי כך הוא סיפור. 
ויש סיפור, שככל שיישמע יותר- ישתפר וילך. 
כי כך הוא סיפור.
טיוטה עם נסיון ותיקונים.
ועוד פרקים.
יש סיפור- שאפשר קצת לשפץ. לשמוט בעדינות את מה שכבר לא ממש חייב להישמע.
 כי לפעמים הזמן והמקום והנסיבות שינו את העיקר שבו, והפכו את המספר עצמו- לעיקר....
 סיפור שממאן לחיות, לחוות ולהישמע- הוא סיפור שגוזר את דין עצמו למות.
סיפור שמעז- להישמע,
להיות
טפשי, אפילו,
 נועז,
 מפותל ומצוייר במילים של כל הצבעים--
זהו סיפור חי. נושם.
סיפור- חיים.



0 תגובות
כמה זה עולה. או- מה באמת אתה מוכן להשקיע.
02/02/2017 16:40
אני יעל
שלום פנימי, פירוד, שלום בבית, מודעות
מגב חלון - ב-7 שקל,
או-
ריב יומיומי על ניגוב הקיר במקלחת כי מצטבר שם עובש, כי זה חלון צפוני, כי הבן הזה פרזיט ולא מתחשב, כי אי אפשר לסמוך עליו והוא מצפצף על החוקים ומתנהג כמו חמור---מה עדיף???!!!!!

שיחה עם הילד על נושא שגורם לך כאב, בגלל התנהגותו-
או-
לשתוק, לאכול את הלב, לחכות שהילד יצא אל החברים שלו שגורמים לך אי- נחת, ואחרי שהוא יוצא, לזעוק עד השמיים על האישה, שהחינוך של הילד לקוי, שזה לא הבן שלך, ושלא תדבר איתו יותר, ואז- כעבור שעות כשהילד חוזר, לעדכן אותו שהפועל שוב הפסידה, כאילו כלום לא כואב בפנים.
מה עדיף???!!!

לראות שאיזו משימה שכבר נמאס לך לבקש- סופסוף נעשתה, ואז להעיר ש-לא עשו אותה בשלמות-(ותוך כדי כך לשפוך קרח על ההתלהבות והכייף שכן היו שם, בזמן שסוף סוף עשו את המשימה-----)
או- להגיד- יופי, סוף כל סוף זה נעשה, איזה כייף שעכשיו יותר נקי, פחות מבולגן, איך זה עושה חשק להמשיך, נכון?
מה עדיף.....


0 תגובות
יום עצוב
10/01/2017 09:05
אני יעל
נחמה
הבוקר מתחיל ומיד באות המחשבות. העצב הגדול. החדשות הצורבות. צעירים שנקטפו באיבם. ואין נחמה.
נזכרתי שיש מזמור בתהילים, שמופיעה בו השאלה- איה אלוהים.
חשתי צורך לפתוח ספר תהלים.
פתחתי באקראי.
על מזמור מ"ב.

למנצח משכיל לבני קרח.
כאיל תערג על אפיקי מים, כן נפשי תערג אליך אלוהים.
צמאה נפשי לאלוהים לאל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוהים, 
היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, באמור אלי כל היום איה אלוהיך.
אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי.......
.........אלוהי נפשי עלי תשתוחח, על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער.
תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, כל משבריך וגליך עלי עברו.
יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפילה לאל חיי..
אומרה לאל סלעי למה שכחתני למה קודר אתהלך בלחץ אויב.
ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלוהיך.
מה תשתוחחי עלי נפשי ומה תהמי עלי,
הוחילי לאלוהים כי עוד אודנו,
ישועות פני ואלוהי.


ה', ברור שאתה איתנו. רק אנחנו צריכים את העזרה שלך. ומהר.
0 תגובות
גירוש מגן עדן, חיפוש גן העדן.
09/01/2017 12:35
אני יעל
שלום פנימי, פירוד, גן עדן, מודעות
כל יציאה ממקור של חיבור והרמוניה היא למעשה גירוש מגן עדן.
זה יכול להיות איבוד של מערכת של אמון בין בני אדם. בין איש לאישה. בין הורה לילד.
זה בכל מקרה מהדהד על תדר של כאב, של קריעה.
כמעט בכל מסר שצופן בחובו- חוסר אפשרות לבחור-- יש משהו מאותו ארס הנחש.
קנאה רוחשת מתחת לפני השטח של הנחש, הובילה את הנחש, אלוף הניחוש וההשפעה המרעילה,לפתות את חווה, אם- כל- חי-, לגעת בתפוח.
למה לגעת?
כי האיסור מאת ה', היה רק על אכילה מפרי עץ הדעת.
אבל הפחד הכולל של חוה,שלא להמרות את פיו של ה',גרם לה להוסיף איסור, שלא נאמר:
 האיסור לגעת בפרי עץ הדעת.
והנחש קלט את הטעות הזו. ועל כך- הוא ביסס את תוכנית הסחת הדעת מהעיקר.
"רואה"? אמר לחווה כשנגע בפרי-" הנה נגעתי- ולא מתתי.. גם את לא תמותי, וגם לא אדם , אישך. אלא "רק" תהיו שווים לה'... ומזה הוא הרי חושש.."
וחוה התפתתה.
ומשם- החל הפירוד.
המוות הראשון לא אירע עם אכילת הפרי האסור.
אלא עוד קודם:
בשבירת האמון......

גם בחיינו יש קריעות ופירודים.
הרבה מהם- על רקע של אובדן אמון.
כשאנחנו לומדים להאמין שהערך שלנו תלוי בכישלונותינו או הצלחותינו, זה פירוד.
כשאנחנו רואים שאהבה היא לעיתים תלויה בדבר, גם זה פירוד עמוק מהאמון שלנו,
 בבני האדם ובחיים בכלל.
ואנחנו, מה אנחנו סך הכול?
אנשים. שעדיין מתפתים להאמין לאותם שקרים העטופים במסווה מתוק של אכפתיות מדומה, בזמן שבפנים יש בהם רעל של פירוד.

הנחש בחיינו יכול להתגלם בדמותו של מישהו ש"רק רוצה בטובתנו", אך מחביא בתוך מתק שפתיו- את האינטרס האישי שלו, ושבתסריט שלו אנחנו רק שליחים לשירותו.

הגירוש מגן עדן נחרץ כאשר המעשה ביטא את הבגידה באמון.
השיבה לגן עדן היא משאת- נפש, שהדרך אליה היא- בזיעת אפיך... 
בעמל וטורח, מצליחים לייצר את האוכל.
את הקיום.
הקיום שהיה ברור מאליו, שליו ורוגע, הוא עכשיו מסכת של מאמצים לנצח בקרבות. כל ניצחון, שמקנה לנו שקט, הוא תוצאה של כל כך הרבה מאמצים, זיעה ודמעות.
השיבה האולטימטיבית לגן העדן--- היא אולי השיבה הביתה- לתוך הלב , קודם לכל.
שיבה את האמון בערך העצמי שלנו ,הבלתי תלוי באף אחד.
ולזה דרוש מאמץ של חיים שלמים. עד 120.
שלום פנימי, הוא המפתח לגן העדן האבוד.
1 תגובות
ישר, עקום. ברור, הפוך.
08/01/2017 16:41
אני יעל
ביטחון
לעילוי נשמת הנרצחים בפיגוע הדריסה וכל נפגעי הטרור. 
לרפואת הפצועים. לניחום האבלים שעולמם נשבר.
------------------------------------------------

בתוך הימים, בין הנתונים, 
מתהפכים הקרביים.
מתהפכים ערכים.
ברור וישר, אסור ומותר, 
משתלחים ונושכים בגדרות הבוטחים
קורעים חתיכות לא ברורות ובורחים,
אותם ערכים. כבר לא כה בוטחים. הצץ סביבך.
צעקה ומבוכה.
ובתוך הכאב
ברר עם עצמך.
אם לא תשמור על עצמך,
אם תזרה סביבך התחסדות וריחוק מעמך, מעצמך,
מי
ישמור
 אותך?
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 הבא »